בטא האתר בפיתוח
כניסה עם Google

תוספות על בבא קמא ח׳ א:ט׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« תוספות על בבא קמא ח׳ ע״א:ח׳ תוספות על בבא קמא ח׳ ע״א:י׳ »
מקור בבא קמא ח׳ א:ט׳
9 רָבִינָא אָמַר: בִּדְעוּלָּא פְּלִיגִי – דְּאָמַר עוּלָּא: דְּבַר תּוֹרָה – בַּעַל חוֹב בְּזִיבּוּרִית, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בַּחוּץ תַּעֲמוֹד, וְהָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה נֹשֶׁה בוֹ יוֹצִיא אֵלֶיךָ אֶת הַעֲבוֹט הַחוּצָה״ – מָה דַּרְכּוֹ שֶׁל אָדָם לְהוֹצִיא לַחוּץ – פָּחוּת שֶׁבַּכֵּלִים. וּמָה טַעַם אָמְרוּ בַּעַל חוֹב בְּבֵינוֹנִית – כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּנְעוֹל דֶּלֶת בִּפְנֵי לֹוִין.
פירוש תוספות על בבא קמא ח׳ א:ט׳
9 מה דרכו של אדם להוציא פחות שבכלים - אע"ג דשליח ב"ד היה מוציא לא היה מוציאו אלא מה שהלוה נותן לו:
10 להוציא פחות שבכלים - וא"ת אפי' פחות שבכלים מיטב הוא כדאמר לעיל כל מילי מיטב הוא וי"ל כשמוציא כלים דרכו להוציא הגרוע וכשמוציא קרקע נמי דרכו להוציא זיבורית ונראה דהלכה דבשלו הן שמין דהכי אית ליה לר"נ בכתובות דף קי.:
« תוספות על בבא קמא ח׳ ע״א:ח׳ תוספות על בבא קמא ח׳ ע״א:י׳ »